תפריט
"צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְכָל אֶחָד מָקוֹם בַּבַּיִת אוֹ בַּתּוֹדָעָה,
אוֹ רֶגַע בְּמַהֲלַךְ הַיּוֹם, שֶׁאֶפְשָׁר לָלֶכֶת אֵלָיו,
שֶׁבּוֹ אֵינְךָ חַיָּב מְאוּם לְאַף אֶחָד
וְאַף אֶחָד לֹא חַיָּב דָּבָר לְךָ.
אֵינְךָ יוֹדֵעַ לְמִי אַתָּה נָשׂוּי ,
אֵינְךָ יוֹדֵעַ לְמִי אַתָּה אַחְרַאי,
אֵינְךָ מַכִּיר אֶת יְלָדֶיךָ,
אֵינְךָ יוֹדֵעַ בְּמָה אַתָּה עוֹסֵק.
וְאַתָּה הוֹלֵךְ לְשָׁם, לֹא עַל מְנַת לְהַנִּיחַ אֶת כָּל הַמְּחֻיָּבוּיוֹת הָאֵלֶּה מֵאָחוֹר,
אֶלָּא כְּדֵי לְהִזָּכֵר מִי אַתָּה בֶּאֱמֶת,
לַחֲזֹר וּלְשׂוֹחֵחַ אִתְּךָ
וּלְבַסֵּס מַעֲרֶכֶת יְחָסִים עִם עַצְמְךָ…"
"שומקום"- מילה ספק 'סלנגית' המורכבת מצמד המילים שום + מקום. (או באנגלית- No+Where = Nowhere)
אצלי היא מייד מפעילה את הדמיון. מה זה השומקום הזה? איפה הוא? מה קורה שם בשומקום? האם בכלל יכול להתקיים מקום שהוא שומקום?
בשיטוט באינטרנט חיפשתי הגדרות מילוניות ל"שומקום" וזה מה שמצאתי:
*מילוג: "בַּאבּ אַלְלָה, בּוֹיְבֵּרִיק, זַרְנוּגָה, חוֹר, טִיז אנאבי, סוֹף הָעוֹלָם, סוף הָעוֹלָם שֹׁמֹאֲלָה, פִּיזְדְּיוֹלוֹךְ, פִּיזְדִּינְיָה"
*אוקספורד: "מָקוֹם עָלוּב וְנִדָּח"
*אבניאון: "מקום נידח ומִסכן"
נראה ש"שומקום" בדרך כלל מצטייר כמקום שלילי, מנותק, חסר משמעות ואפילו מסוכן- גם בהגדרות המילוניות וגם כשאני פוגשת אותו בטקסטים:
למשל בטקסט של זאב נחמה:
" למה לי לדבר על המוות
כשעוד לא מצאתי את מהות החיים
אחפש את הדרך לשומקום
אליה כולם הולכים ולא חוזרים"
בטקסט של רמי פורטיס:
"מתחת לשמיים של שומקום
השמש מפוררת ומכה אותך בשיגעון
מתחת לשמיים של שומקום
הרוח מיללת והשד מחייך מהחלון"
בטקסט של אביב גפן:
"לאיפה הגענו לשום מקום
בסוף תגור בבית מבטון
ואלוהים ישכיב אותך לישון
כי היונה כבר נחנקה עם הזית בגרונה…"
ואפילו בטקסט של החיפושיות:
He's a real nowhere man"
Sitting in his nowhere land
Making all his nowhere plans for nobody
Doesn't have a point of view
knows not where he's going to
?Isn't he a bit like you and me
Nowhere man please listen
You don't know what you're missing
"Nowhere man, The world is at your command
אבל האם "שומקום" הוא בהכרח תמיד מקום שלילי?
לאחרונה נחשפתי לפסטיבל מסקרן המתקיים אחת לשנה – "Nowhere Festival" (פסטיבל "שומקום").
פסטיבל "שומקום" מתרחש במדבר הספרדי, באקלים חם וקשה מאוד, ללא כל סממן של החיים המודרניים.
פסטיבל "שומקום" הוא ניסוי בחופש יצירתי הפועל על פי 10 עקרונות (אפשר לקרוא על כולם באתר הפסטיבל) ששניים מהם "תפסו" את תשומת ליבי באופן מיוחד-
יש פה הזמנה פתוחה להגיע ללא התארים שצברת במהלך החיים, לא להגיע כעורך דין או כרופא או כגננת, לא להגיע כאמא או כבן זוג, לא להגיע עם הכסף שצברת ("שומקום" הוא פסטיבל אליו מגיעים ללא כסף).אלא להגיע כאף אחד. ממש כמו ביום שהגעת לעולם- ערום (מטאפורית).
בפסטיבל "שומקום" אתה מוזמן להיות אתה, להביא את אישיותך במלואה, להשאיר את הפרסונה בחוץ להתמסר למה שעולה מתוך העצמי שלך ( הself), ובעיקר להיפגש ולהכיר את עצמך מחדש.
אני לא יודעת כמה הזדמנויות כאלו יש לנו היום בעולם המודרני פשוט להיות לרגע אף אחד ולהיפגש עם עצמנו ברמה עמוקה.
ה"שומקום" של הפסטיבל מביא משהו אחר מההגדרות המילוניות והטקסטים, הוא לא שלילי וחסר משמעות, להפך, יש בו משהו קסום, מרתק ומרגש. יש בו הזדמנות לעצירה, לאתחול, לניקוי נפשי.
אולי לזה התכוון קמפבל כשכתב בספרו "כוחו של מיתוס":
"מרחב מקודש הוא צורך הכרחי היום לכל אחד. אתה צריך שיהיה לך חדר, או שעה או יום מסוימים שם לא תדע מה כתוב בעיתוני הבוקר, לא תדע מי הם חבריך, מקום בו אתה לא חייב לאף אחד דבר, ואף אחד לא חייב לך דבר. זה מקום שבו תוכל פשוט לחוות וליילד את מה שאתה ואת מה שאתה יכול להיות. זהו מקום של דגירה יצירתית. בתחילה אולי תמצא ששום דבר לא קורה שם. אבל אם יש לך מרחב מקודש ואתה משתמש בו, משהו לבסוף יקרה"
מקום אליו אתה מגיע כדי להיזכר מי אתה באמת,
לחזור ולשוחח איתך
ולבסס מערכת יחסים עם עצמך…"
מה המילה "שומקום" מעלה בך? לאן היא "לוקחת" אותך? בחר/י קלף מתוך "קלפי מקום" בתור ייצוג של "שומקום". גלריה – www.makomcards.co.il
צילום מתוך פסטיבל Nowhere
קמפבל ג' (1998). כוחו של מיתוס- משמעות הקיום בתוכנו. הוצאת מודן